אור אדריכלים

העקרונות המנחים את עבודת המשרד:

​

יצירת אדריכלות ברת -קיימא, המבקשת ליצור מעטפת סביב האדם, ולאפשר למעגלים החסרים בחיים המודרניים להווצר (קהילה שאנשיה מקיימים קשרים חברתיים ורוחניים, ישוב לדורות, וכו'). החיפוש אחר המעגלים החברתיים החסרים, דומה לחיפוש אחר המעגלים הפיזיים החסרים, בין הפרטי לציבורי-אנונימי: החצר הפנימית, הסמטה, הרחוב, הכיכר, השכונה, לשם יצירת רצף מעטפות.

​

בניה המשקפת את צרכיו האמיתיים והמשתנים של הפרויקט - תכנון עם "קצה פתוח" המאפשר גדילה והשתנות, תוספת חללים, שינוי יחסי פנים-חוץ, צניעות.

​

עבודה עם ה"חומרים היסודיים" של האדריכלות: חווית התנועה, חווית החלל, האור, הריתמוסים, הפרופורציות, הקומפוזיציה, קשרי המסה והחלל, קשרי פנים וחוץ, ועוד.

                             

שאיפה להפוך את הטכני שבבניה, הנוטה ליפול לתוך כוחות הכבידה, את המינרלי הנוטה להתקשות, למעשה אומנותי חדור ברגש וברוח, זורם וחדיר לאור, קשור לזרימת הזמן, מקום להיות בו.  

      

הכרה במגוון כיוצר חוסן ויציבות  – שאיפה למגוון מקומות וסוגי חללים (סגורים ופתוחים, מוארים וחשוכים, אינטימיים וציבוריים, גבוהים ונמוכים, קרים וחמים, רכים וקשים), מגוון חומרים, מגוון משתמשים בפרוייקט.

​

פיתוח הקשר למקום, לסביבה - הפרויקט אינו "יצירה" המונחתת באתר, אלא מתהווה מתוך לימוד דקדקני של האתר, ומבטא קשר יחודי לאתר. בניה של המקומות הפגועים תחילה כדי לרפאם.    החוץ אינו שארית של הפנים, אלא שניהם חלק של השלם.    

                                             

   בניה ב"דריכה רכה" -  מינימום עבודות עפר, פגיעה מינימלית בתכסית הטבעית, מינימום תכסית לא מחלחלת, השתלבות בנוף משופע ע"י בניה מדורגת ומפורקת לנפחי משנה.

​

שיתוף מעגל מתכננים - תהליך התכנון שואף להתרחש יותר במעגל מתכננים, ופחות, עד כמה שניתן, על שולחנו של מתכנן יחיד. שיתוף הלקוח – שאיפה לשתף את הלקוח בתהליך התכנון, ואף בתהליך הבניה.

עידוד בניה אקלימית וחסכנית באנרגיה - התיחסות לרוחות השמיים, קרינת השמש, כיווני הרוחות, בקרת אקלים פסיבית של המבנה, שילוב מערכות, מחזור, ועוד.

​

שאיפה לשימוש בחומרים מקומיים, טבעיים, ברי קיימא, המזדקנים בכבוד. המנעות מחומרים מזהמים, בלתי מתפרקים, או שמיוצרים בתעשיה מזהמת.